פסק-דין בתיק ת"ק 35383-04-12

1.         בתאריך 17.2.12, בעקבות פגישה שהתקיימה בין התובע, חשמלאי במקצועו, לבין הנתבע - מי שעתיד היה לפתוח בית עסק (בית קפה/מסעדה) בתל אביב (להלן: " העסק") - מסר התובע לנתבע הצעת מחיר לביצוע עבודות חשמל שונות בעסק. עלותן כל העבודות המפורטות בהצעה, 16 במספר, הגיעה לסכום של 4,350 ש"ח (לא כולל מע"מ). עוד צוין בהצעה ובמפורש, כי " כל תוספת שאיננה רשומה בהצעת המחיר תחויב בתשלום שיקבע מראש " (להלן: " ההצעה"). 

אין מחלוקת כי הנתבע קיבל את ההצעה ולמעשה נקשר בתאריך 19.2.12 או בסמוך לכך הסכם מחייב בין הצדדים.

2.         במהלך החודשים פברואר-אפריל 2012 בוצעו עבודות חשמל בעסק.

בתאריך 9.4.12 אף שילם הנתבע לתובע סך של 2,000 ש"ח (כולל מע"מ) (חשבונית מיום 9.4.12 מצורפת כנספח לכתב התביעה).

3.         בתאריך 20.4.12 הוציא התובע לנתבע דרישת תשלום על סך של 14,078 ש"ח כולל מע"מ (להלן: " החשבון"). בחשבון זה, נוסף על עלות העבודות הנקובה בהצעה [בניכוי מחירן של 4 עבודות שלא בוצעו ובניכוי הסכום של 2,000 ש"ח שכבר שולם על ידי הנתבע] מפורטות ומתומחרות 36 עבודות נוספות שבוצעו על ידי התובע, שסכומן הכולל 10,050 ש"ח (לא כולל מע"מ) (החשבון מיום 20.4.12 מצורף לכתב ההגנה).

4.         לטענת התובע, הנתבע מסרב לשלם את החשבון, ומכאן תביעתו זו כאשר בנוסף לתמורת עבודתו הוא דורש גם את הוצאותיו ועוגמת נפש, הכל יחדיו בסכום של 15,800 ש"ח.

5.         הנתבע טוען כי עובר לשיגור ההצעה על  ידי התובע, זה ערך סיור בעסק וראה גם את תוכנית האדריכלית לרבות כל הפריטים שהיו אמורים להיות בעסק. בהתאמה נתן התובע את הצעתו. מאחר שלפי ניסיונו מתווספות דרך כלל עבודות במהלך הביצוע, הסכים שכל תוספת תתומחר בסכום של 100 ש"ח. על כן, כל תוספת שמחירה שונה, היה על התובע לסכם זאת עימו מראש, כאמור בהצעה שהשתכללה לכדי הסכם מחייב.

עוד טוען הנתבע כי למעט שש עבודות נוספות, כל יתר רשימת "התוספות" בחשבון אותו קיבל מהתובע, מוכחשות. שכן, לא זו בלבד שהרשימה כוללת עבודות שהתובע כלל לא ביצע, אלא היא כוללת גם חיוב כפול בגין עבודות שהוסכם עליהן בהצעה וכעת בחשבון מופיעות כ"תוספת" (לפרוט והשוואה ראו נספח לכתב ההגנה).

אשר לשש העבודות הנוספות - מאחר שאת מחירן, העולה על 100 ש"ח, קיבל הנתבע רק בסיום העבודה, מובן הוא כי לא הסכים לכך מראש, ועל כן יש לתמחרן לפי 100 ש"ח לכל עבודה.

לפיכך, מודה הנתבע כי עליו לשלם לתובע את סכום ההצעה (4,350 ש"ח) כמו גם את התמורה עבור שש העבודות הנוספות (600 ש"ח לפי 100 ש"ח לכל עבודה). על סכומים אלו יש להוסיף מע"מ. עם זאת, התובע היה אמור להציג לו תעודת חשמלאי מוסמך וליתן אישור חשמלאי בסיום העבודה. בפועל עשה זאת חשמלאי אחר (בעלות של 850 ש"ח, ראו חשבוניות מיום 15.5.12) וכן נדרשו תיקונים לעבודתו של התובע שבוצעו על ידי עובדיו של הנתבע. התיקונים הוערכו על ידו בסכום של 1,250 ש"ח. סכומים אלו יש לקזז מהחוב. כך הנתבע.

6.         לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל, אך רק בחלקה.

7.         הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת " המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו גם ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ ([פורסם במאגרים] 15.4.07), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)).

8.         אין מחלוקת כי ההצעה הפכה להסכם מחייב. התובע, בהגינותו, אף הפחית הימנה 4 עבודות אותן לא ביצע (ראו רישום בכתב ידו על גבי ההצעה המצורפת כנספח לכתב תביעתו וכן פרוטוקול מיום 19.7.12 בעמ' 1 שו' 15), ועל כן הנני קובעת כי הוא היה זכאי לתשלום בסך של 3,810 בצרוף מע"מ (540 ש"ח - 4,350 ש"ח). 

9.         אשר ל - 36 עבודות נוספות שלטענתו ביצע ומופיעות בחשבון. למעט רישום בכתב אותו הוא ערך, אין כל אסמכתא לכך כי הוסכם עליהן או כי הן בוצעו. לדבריו, מראש, הוצגה לו פחות מרבע העבודה אותה יש לבצע, כשבפועל התווספו תוך כדי עבודה גם עבודות נוספות עליהן הוסכם בעל פה, בעוד הוא סומך על הנתבע שאמר לו כי " אין לך מה לדאוג" וכי הדברים יסתדרו. גרסתו זו של התובע עומדת אל מול גרסת הנתבע המכחיש הסכמה מעין זו, למעט בקשר עם שש עבודות ספציפיות מתוך רשימה של 36 עבודות נוספות שלכאורה בוצעו. התובע לא הביא תמונות היכולות להעיד על ביצוע עבודות נוספות או עדים שיכולים היו לתמוך גרסתו. ומאחר שנטל ההוכחה הינו לפתחו, וגרסתו עומדת לה בדד, אין לחייב את הנתבע בביצוע העבודות הנוספות, למעט אלו בהן הודה במפורש.

10.        אשר לשש העבודות בהן מודה הנתבע כי הן בבחינת תוספת, התובע דורש עבורן מחיר העולה על 100 ש"ח, בעוד גם לגרסתו לא סוכם על מחירן, לא בעל פה ולא בכתב. למעשה מחירן של עבודות אלו כפי שבא לידי ביטוי בחשבון נקבע על פי צד אחד בלבד, הצד שלו. זאת בניגוד להסכמות הצדדים כי כל תוספת תסוכם מראש. לטענת הנתבע מה שסוכם מראש היה המחיר של 100 ש"ח בלבד (לא כולל מע"מ). יאמר כי גם התובע מאשר כי היתה הסכמה לסכום של 100-120 ש"ח, אך זאת רק ב"נקודות בספות". דא עקא כי התובע אינו יכול לחייב את הנתבע במחיר כפי ראות עיניו כאשר הדבר עומד בניגוד להסכמה ביניהם. על כן הנני קובעת כי מחירן של שש העבודות הנוספות הינו 600 ש"ח בצרוף מע"מ.

11.        לאור האמור לעיל, חב הנתבע כמפורט:

א.         עבודות שבוצעו                          3,810 ש"ח            (סעיף 8 לעיל)

ב.         6 עבודות נוספות                                    600 ש"ח               (סעיף 10 לעיל)

סה"כ לפני מע"מ                       4,410 ש"ח